<h1>שאילתות פרשת ואתחנן שאילתא קמ"ב</h1>
<h2>דף ל.</h2>
ברם צריך למימר אבי האב מי מחייב בבן בנו ללמדו תורה אי לא מי אמרינן בניכם אמר רחמנא בני בניכם לא אמר רחמנא או דילמא בניכם לאפוקי בנותיכם ת"ש דאיתמר [קידושין ל'.] עד היכן חייב ללמד את בנו תורה אמר רב יהודה אמר שמואל כגון זבולון בן דן שלימדו אבי אביו מקרא משנה הלכות ואגדות אלמא אבי אביו נמי מחייב מיתיבי ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בניכם ולא בני בניכם אם כן מה ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך לומר לך כל המלמד את בנו תורה כאילו מלמד את בנו ובן בנו עד סוף כל הדורות הוא דאמר כי האי תנא דתניא ולמדתם אותם את בניכם אין לי אלא בניכם בני בניכם מנין ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך א"כ מה ת"ל בניכם בניכם ולא בנותיכם א"נ מישרא דשאלת' הכי [שבת קי"ט:] אמר ריש לקיש אין העולם מתקיי' אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן א"ל רב פפא לאביי בהבל דידי ודידך לא אמר ליה אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא ואמר ריש לקיש אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש א"ל רשב"ל לר' יהודה נשיאה כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה מלמדי תינוקות לסוף מחריבין אותה רבינא אמר מחרימין אותה איתמר ומסיק בדרבא מקרי דרדקי דאישתכח דעדיף מיניה. ברם צריך למימר היכא דאיכא תרי מקרי דרדקי חד גמיר וחד גריס הי מינייהו מותבינן דגריס מותבינן שבשתא כיון דגריס בהדי מר ומר ממילא נפקא או דילמא דגמיר מותבינן שבשתא דאידבק תקיפא עד דנפקא ת"ש [ב"ב כ"א.] דאמר רבא הני תרי מקרי דרדקי חד גמיר וחד גריס דגריס מותבינן שבשתא ממילא נפקא ורב דימי מנהרדעא אמר דגמיר מותבינן שבשתא דעל על והלכתא כרב דימי מנהרדעא.
